<h1>ארחות חיים הלכ' טרפות סימן ל"ה</h1>
<h2>דף מג.</h2>
וכל אבר שאם יחסר יהיה טרפה כך אם ניטל טרפה [אבל אבר שנאמר בו אם ניטל טרפה אינה נאסרה אלא אם נחתך אותו אבר] ואם חסר מתחלת ברייתו יהיה כשרה. וכל אבר שאם ניטל יהיה מותרת אין ספק שאם חסר מותרת.
<h2>דף מו.</h2>
הכבד שניטל כלו טרפה נשתייר ממנו כזית במקום שהוא תלוי בו וכזית במקום מרה מותרת. ובעוף הכל לפי גדלו ולפי קטנו וזולת שני זתים אלו כתב הרשב"א ז"ל אם נתיבש כדי שיתפרך בצפורן טרפה. התליע הכבד כשרה אפילו במקום (מכה) [מרה] ובמקום (שאין) [שהיא] חיה כשרה ואין צריך לומר בשאר מקומות שבה. בהמה או עוף שנמצאו לה שני כבידין יש אוסרין לפי שכל יתר כנטול דמי לומר (שהיתה) [שהיתר] כחסר וי"א שלא אמרו כחסר אלא כנטול כלומר עם מקומו שהוא דבוק בו ולפיכך אם הם מחוברים בכזית של מקום חיותן או בכזית של מקום מרה טרפה ואם לאו כשרה. ויראה לי שלא אמרו כנטול עם מקומו אלא כנטול כלומר כאלו היתר נטול ממקומו שהוא בו הילכך כל אבר יתר שאם ינטל ממקומו עושה אותה טרפה אסורה ואם לאו כשרה. ולפיכך יתרת כבד לעולם כשרה דכשאתה נוטל את היתר אין עושה אותה טרפה ומ"מ לראשונים שומעים להחמיר בשל תורה ע"כ.
נתדלדלה הכבד והיא מעורה בטרפשא שלה מותרת. נטל ממנה מקום שהוא תלוי בה ומקום המרה אפילו השאר כלו קיים טרפה ואם הוא מפוזר מעט כאן ומעט כאן או שהיה מרודד או ארוך כרצועה הרי זו ספק ואסורה.
<h2>דף נד.</h2>
וכל אבר שאם יחסר יהיה טרפה כך אם ניטל טרפה [אבל אבר שנאמר בו אם ניטל טרפה אינה נאסרה אלא אם נחתך אותו אבר] ואם חסר מתחלת ברייתו יהיה כשרה. וכל אבר שאם ניטל יהיה מותרת אין ספק שאם חסר מותרת.
הלחי העליון שניטל טרפה אבל נטל הלחי התחתון עם מקום הסימנין ולא נעקרו הסימנין מותרת.
